תקן ישראלי 118 – "בטון, דרישות תפקוד ויצור" – דרגת חשיפה
אנו בדר בניין מקפידים על רמת החשיפה ביציקות הבטון. חשוב שתדעו:
שהתקן הוא מהפכני כיוון שהוא קושר את כמות הצמנט בבטון לדרגת החשיפה של הרכיב הנוצק בבניין , ולא רק לחוזק הבטון . ברוב המקרים כמות הצמנט בבטון תיקבע לפי דרגת החשיפה של הבטון . במילים אחרות, כאשר מזמינים בטון צריך לציין, בנוסף לחוזק הדרוש גם, את דרגת החשיפה של הרכיב בבניין.
האחראי על תכנון השלד (הקונסטרוקטור) של המבנה אמור לקבוע את דרגת החשיפה של כל רכיב במבנה ולציין זאת בתכניות. אך חובה זו של הקונסטרוקטור לא פוטרת את מזמין הבטון מהחובה לציין , בהזמנת הבטון, את דרגת החשיפה של הרכיב הנוצק.
מפעלי הבטון יספקו בטון על פי המצוין בהזמנה . כאשר ההזמנה לא מציינת את דרגת החשיפה, יספק המפעל את הבטון כאילו דרגת החשיפה היא 1 (דרגת החשיפה המינימלית(. על המזמין להקפיד כי הקונסטרוקטור יציין בתכניות העבודה את מקדם החשיפה של כל רכיב במבנה ואת חוזק הבטון הדרוש. יש חשיבות רבה להזמנה נכונה של הבטון .
ספק הבטון אחראי לספק בטון על פי האמור בהזמנה. אם ההזמנה נכונה, אזי האחריות לחוזק הבטון, ולעמידותו לאורך זמן (ללא קורוזיה) היא באחריות ספק הבטון . אם ההזמנה אינה נכונה , או לא צויין בהזמנה מקדם החשיפה של הבטון , תיפול האחריות לתפקוד הבטון לאורך זמן על מזמין הבטון.
המידע המינימאלי שמזמין הבטון חייב לספק בעת הזמנת הבטון : דרגת החשיפה של הרכיב הנוצק , חוזק דרוש; דרגת סומך (שקיעת קונוס), גודל גרגר מקסימאלי, כמות הבטון המוזמנת, מועד מדוייק של האספקה , קצב האספקה , מידע על הרכיב הנוצק כגון : עמודים, תקרות, קורות, קירות וכדומה.
כאמור הקונסטרוקטור אחראי לקבוע בתוכניות העבודה את דרגת החשיפה של כל רכיב , מצורפת טבלה המפרטת כיצד נקבעות דרגות החשיפה.
סיווג: סיווג תנאי הסביבה של מבנים ורכיביהם – דרגות חשיפה.
מסווגים את תנאי הסביבה לדרגות חשיפה בהתאם להשפעתם על המבנים והרכיבים. כמפורט בטבלה.
דרגת חשיפה | תאור תנאי הסביבה של המבנה או רכיבי המבנה | |
---|---|---|
1 | רכיב פנים באווירה רגילה או רכיב חוץ באזור מדברי, 2 מ' לפחות מעל פני הקרקע | |
2 | רכיב חוץ | ברכיב ממוקם יותר משני ק "מ מהים, 2 מ' לפחות מעל לקרקע |
3 | פנים רכיב (פנים או חוץ( | במגע עם מים שאינם אגרסיביים או עם קרקע שאינה אגרסיבית |
4 | רכיב חוץ | אם מרחקו מהים 1-2 ק"מ וגבהו 2 מ' לפחות מעל לקרקע |
5 | סביבה ימית (הים התיכון( | אם מרחקו מהים 1-0.2 ק"מ חשוף לרוח מהים . |
6 | אם מרחקו מהים קטן מ 0.2 ק"מ, עד גובה 30 מ' מעל לקרקע – חשוף לרוח מהים , אך לא להתזה ישירה של מי ים | |
7 | בניה ימית (הים התיכון וים סוף( | בתוך הים, בעומק גדול מ- 2 מ' |
8 | באזור התזת מי-ים, או בתוך הים, בעומק עד 2 מ' | |
9 | סביבה או קרקע אגרסיביות | אגרסיביות קלה |
10 | אגרסיביות בינונית | |
11 | אגרסיביות חמורה (בסביבה כזאת חייב הרכיב בציפוי מגן מפריד( |
בעמודה הימנית מצויות דרגות החשיפה , ובעמודה השמאלית מוגדרים תנאי הסביבה שהמבנה או רכיביו חשופים להם.
המושג "אווירה רגילה" בחלל פנימי כאשר הלחות היחסית בו אינה גבוה מ- %60 . כאשר הלחות הממוצעת גבוהה מזה, ייחשב גם רכיב פנים "כרכיב חוץ.
"אזור מדברי" הוא אתר שהלחות היחסית הממוצעת בו היא בתחום %30%-50. רכיב פנים החשוף לאוויר החיצוני (בסככה, בחניון פתוח וכדומה) דינו כרכיב חוץ. בדרגת חשיפה 3 כלולים גם יסודות ומסדים ללא אטימה, מקלטים ובריכות למים מתוקים. בדרגות חשיפה 7,8 כלולים גם רכיבי מבנה הנמצאים במגע עם מי תהום מלוחים או מי ים, בעומק המתאים.
דרגת החשיפה תוחמר אם בתקופת הבנייה נחשף המבנה או הרכיב לתנאים גרועים יותר למשך זמן ארוך מ-6 חודשים (כגון: אם אינו מטויח או אינו מחופה במשך תקופה זו).